nop.common.bh
Каждому мальчику и каждой девочке - букву в Свитке Торы для еврейских детей

רשימת נושאים: 

האחדות האמיתית - אות בספר התורה

כדי לאחד את כל ילדי ישראל – כדאי שיכתבו ספר תורה לזכותם של ילדי ישראל, היינו, שלכל אחד ואחד מהם יהיה אות אחת בספר תורה זו.

וכדי שזה לא יהיה באופן ד”נהמא דכיסופא” – כדאי שכל אחד ואחת מילדי ישראל יקנה אות אחת בספר התורה, בסכום שוה דולר אחד לכל אות (ובשאר המדינות – סכום השוה לדולר אחד).

ומאחר שהאחדות האמיתית דבני ישראל היא על ידי התורה, כמאמר רז”ל, על הפסוק “ויחן שם ישראל נגד ההר” – “ויחן” לשון יחיד, “כאיש אחד בלב אחד”, היינו, שחנייתם “נגד ההר” (הר סיני) שבו ניתנה תורה (ההכנה למתן תורה) כבר פעלה אצלם ענין האחדות – מובן גודל ומעלת האחדות שתהיה בילדי ישראל על ידי כתיבת ספר תורה לזכותם.

ועוד: ידוע ש”ישראל” ראשי תיבות יש ששים רבוא אותיות לתורה, מאחר שכל אחד ואחד מהששים רבוא דבני ישראל יש לו אות אחת בתורה.

והנה התורה היא “תורה אחת”, היינו, ששלימות ספר התורה היא דוקא על ידי זה שכל ריבוי האותיות נמצאים ביחד, באופן ד”תורה אחת”.

וכידוע פתגם הרוגצ'ובי שכל התורה כולה, מהבי”ת ד”בראשית” עד הלמ”ד ד”לעיני כל ישראל”, הרי זה תיבה אחת  “לב”.

ועל פי זה מובן שעל ידי זה שכל אחד ואחד מילדי ישראל יקנה אות אחת בספר התורה שיכתב לזכותם של ילדי ישראל – יתאחדו כל ילדי ישראל באופן נעלה ביותר, על ידי התאחדותם ב”תורה אחת”.

כתיבת ספר תורה פועלת התחדשות בבריאה

עוד מעלה נפלאה בענין כתיבת ספר תורה:

כשכותבים ספר תורה חדש, אין זה הוספה במספר ספרי התורה בלבד (שנוסף עוד ספר תורה אחד), כי־אם, זהו ענין חדש לגמרי, “חדשים” ממש, כמו ספר תורה הראשון שכתב משה רבינו.

ומאחר ש”אסתכל באורייתא וברא עלמא”, מובן שעל ידי זה שכותבים בספר התורה את הפסוק “בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”, נפעל התחדשות בהבריאה דשמים וארץ וכל צבאם )”את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה”).

והענין ד”ברא עלמא” נפעל לא רק בנוגע לשמים וארץ דעולם העשיה, כי־אם גם בכל העולמות כולם, עד עולם האצילות (על ידי “אסתכל באורייתא” דאצילות), כמבואר בזהר ש”את השמים ואת הארץ” קאי על העשר ספירות שבכל העולמות.

[ובאופן ד”סוף מעשה במחשבה תחלה”: כתיבת ספר התורה היא בעולם הזה הגשמי, על ידי יד גשמית, ובדיו על קלף גשמי וכו' – “סוף מעשה”; ואף־על־פי־כן, הרי זה פועל התחדשות (“ברא עלמא”) בכל סדר ההשתלשלות – במחשבה תחלה”].

וענין זה מובן בפשטות, ודעת לנבון נקל – על־פי תורת הבעש”ט הידועה שכל מציאות הבריאה מתהווה בכל רגע ורגע מאין ואפס ממש, שעל פי זה מובן, שבאותו הרגע בו התחילו לכתוב את הספר תורה (אות ב' ד”בראשית”, המורה על ענין הברכה כו'), מתחדשת מציאות העולם (וכל סדר ההשתלשלות), “ברא עלמא”, מאין ואפס ממש.

וההתחדשות שבשמים וארץ הנפעלת על־ידי כתיבת ספר תורה (“אסתכל באורייתא וברא עלמא”) – היא הכנה לקיום היעוד ד”השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה”, לעתיד לבוא.

במעלת כתיבת הספר בירושלים ת”ו

כתיבת הספר תורה תהיה בארץ הקודש, שהיא הארץ המיוחדת והיחידה אשר “תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה”, ובה בחר הקב”ה מכל הארצות (כמו שבחר בעם ישראל מכל העמים).

ובארץ הקודש גופא – יכתב ספר התורה בירושלים עיר הקודש, “קרית חנה דוד”, מאחר שבירושלים עיר הקודש מודגש ענין האחדות, כמו שכתוב “עיר שחוברה לה יחדיו”, וכמאמר רז”ל שירושלים לא נתחלקה לשבטים, היינו, שירושלים מאחדת את כל בני ישראל יחד (מתאים לתוכן הענין דכתיבת הספר תורה, כנזכר לעיל).

ובירושלים עיר הקודש גופא – בעיר העתיקה (עתיק מלשון חוזק), לפנים מן החומה (שזוהי ירושלים עצמה, לא רק סמוך ונראה, שנחשב כירושלים לגבי קריאת המגילה וכו').

ובירושלים העתיקה גופא – בבית הכנסת ובית המדרש דהצמח צדק (שנתייסד על־פי הוראתו ונקרא על שמו), “בית גדול”, שמגדלין בו תפלה ומגדלין בו תורה.

ובפרט על פי הידוע שבית הכנסת דהצמח צדק הוא בית הכנסת היחיד שנשאר בשלימותו (על גגו וקירותיו) מיום הווסדו – שזהו מורה על העדר השינוי והנצחיות (כפי שזה שייך) ב”מקדש מעט”, בדוגמת העדר השינוי והנצחיות דבית המקדש השלישי, “מקדש אד' כוננו ידיך”.

האחריות לכתיבה ולהידור על “ועד רבני אנ”ש”

האחראים על כתיבת ספר התורה יהיו – ועד רבני אנ”ש בארץ הקודש. ותפקידם – למצוא סופר מומחה שיכתוב הספר תורה בכשרות ובהידור וכו', ולדאוג לההידור בנוגע לכל פרטי הדינים הקשורים בכתיבת הספר תורה (הקלף והדיו וכו').

[וכדאי שבקניית האותיות ישתתפו גם עשרה מישראל (גדולים) – ועד הרבנים, המזכיר, הסופר וכו', כדי שלא יהי' שום פקפוק מצד זה שכתיבת ספר התורה היא על ידי קטנים. נוסף לזה שהכסף שיתנו ילדי ישראל (לא יועבר ישירות לידי הסופר, אלא) יגיע לועד הרבנים, ואחר כך ישלמו הם להסופר].

והם ישתדלו שכתיבת ספר התורה תתחיל כבר ביום הרביעי, שבו נתלו המאורות, י”א ניסן, “נשיא לבני אשר”, כמבואר במדרש שהקריב קרבנו על שם הבחירה שבחר הקב”ה בישראל מכל האומות, כמו שכתוב “ואשרו אתכם כל הגויים” (לשון הלל ושבח), היינו, שבחירת הקב”ה בישראל היא באופן שגם אומות העולם רואים זאת בגלוי, ועד שהם עצמם מהללים ומשבחים את בני ישראל (שזהו ענין דאתהפכא), וכמבואר בירושלמי הענין ד”ברוך תהי' מכל העמים”.

והכתיבה תהיה במשך ג' ימים רצופים – י”א ניסן, י”ב ניסן, וי”ג ניסן – יום הילולא דהצמח צדק (שכתיבת הספר תורה בבית הכנסת ובית המדרש שלו), ד”בתלתא זימני הוי חזקה”.

וג' ימים אלו דהתחלת כתיבת הספר תורה (שלאחריהם יהי' הפסק בכתיבה (על פי תורה) עד לאחרי שבת הגדול וחג הפסח) – יעמדו בראש ויוסיפו חיזוק בכל הענין דכתיבת ספר התורה.

זריזות בכתיבה

והעיקר – שכתיבת ספר התורה תהיה בזריזות גדולה, באופן ד”אחישנה” [וכמובן – באופן שלא יפגע מאומה ח”ו בההידור שבזה], באופן שיוכלו לסיים את כתיבת ספר התורה בשנה זו, שנת הקהל, כידוע גודל העילוי דשנת הקהל, עד ש”במוצאי שביעית בן דוד בא”.

ומאחר שהיום האחרון דשנת הקהל הוא ערב ראש השנה, יום הולדת הצמח צדק – מן הראוי, שסיום כתיבת ספר התורה לא יאוחר מיום זה, ובאופן שביום זה כבר ילמדו בספר תורה זו (לקיים המצוה ד”ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל”).

ומאחר שבשנה זו חל ערב ראש השנה ביום שני, יום הקריאה – הנה מן הראוי שקריאת התורה בציבור ביום זה תהיה מתוך ספר תורה זו.

ובאופן ד”הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך”, מאחר שזה יהיה לאחרי ביאת משיח צדקנו, וכל עם ישראל כולו, יהיו בירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש.

ומאחר ש”אחכה לו בכל יום שיבוא”, הרי בודאי שמשיח יבוא קודם סיום כתיבת ספר התורה (וזה יפעל “אחישנה” בה”אחישנה” דכתיבת הספר תורה גופא) – והשמחה שיעשו “לגמרה של תורה” (בסיום כתיבת הספר תורה) תהי' בהשתתפות משיח צדקנו, ומובן בפשטות גודל השמחה שתהיה בסיום כתיבת הספר תורה.

ילדים - אל תחמיצו!

בנוגע לקניית האותיות על ידי ילדי ישראל – ישנם עוד כמה פרטים:

ילדים וילדות המגיעים לגיל בר־מצוה ובת־מצוה, בימים הקרובים, ואפילו ביום י”ב ניסן יכולים הם לנצל את היום האחרון (י”א ניסן) שהם עדיין קודם בר־מצוה ובת־מצוה, ולקנות בזריזות אות אחת בספר תורה זה. כי כל זמן שהם עדיין קודם בר־מצוה ובת־מצוה, הרי הם זכאים להשתתף בכתיבת ספר התורה המיוחד שנכתב (על ידי ו)לזכותם של ילדי ישראל, שלא הגיעו למצוות; אבל לאחר שהגיעו למצוות, אינם יכולים להשתתף בכתיבת ספר תורה זה (אלא בכתיבת ספר תורה הנכתב על ידי גדולים) – ולכן מן הראוי שינצלו את זכותם.

וכל זה – נוסף על כללות הענין ד”זריזין מקדימין למצוות”, שמשום זה צריכים כל ילדי ישראל (לא רק אלו המגיעים למצוות בימים הקרובים) להזדרז בקניית אות אחת בספר התורה של ילדי ישראל בהקדם האפשרי.

מחיר אחיד

כאמור לעיל שהאחראים על כתיבת ספר התורה הם ועד רבני אנ”ש בארץ הקודש – לכן, קניית האותיות בספר התורה תהיה על ידם, היינו, שישלחו את סכום הכסף לועד רבני אנ”ש בארץ הקודש, בצירוף שם הילד, שם אמו, וגילו.

וסכום הכסף עבור כל אות הוא – דולר אחד (או סכום השוה לדולר אחד), באופן ד”העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט” (על דרך הציווי במחצית השקל).

[ומי שלא יוכל לשלם את כל הסכום בבת אחת, יוכל לשלם בכמה תשלומים].

וכמדובר כמה פעמים שלמרות שישנם ענינים שבהם צריך להיות חילוק בין עשיר ועני, כמאמר רז”ל “עשיר שהביא קרבן עני לא יצא”, ועל דרך זה בנוגע לכללות מצות הצדקה, שצריך להיות “כדבעי ליה למיעבד”,

מכל מקום, לאידך גיסא, ישנם ענינים שבהם צריך להיות מודגש הצד השוה והאחדות דכל בני ישראל, על דרך מצות מחצית השקל, שבה נאמר “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט”, משום שתכלית המצוה היא מנין בני ישראל, ובזהשויםכל בני ישראל.

ועל דרך זה בנידון דידן – כתיבת הספר תורה של ילדי ישראל, שצריך להיות באופן ד”העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט”, היות ותכלית כתיבת הספר תורה היא – להדגיש ולחזק את האחדות דכל ילדי ישראל.

התעסקות הילדים עצמם בכל הקשור לספר תורה

כדי לחבב אצל ילדי ישראל את קניית האותיות בספר התורה – כדאי שהילדים עצמם יתעסקו בזה:

נוסף לזה שסכום הכסף יהיה משלהם (מהמתנות שמקבלים מהוריהם וכו'), הנה הם עצמם ישלחו את הכסף לועד רבני אנ”ש בארץ הקודש, על ידי זה שהם יכניסו את הסכום במעטפה, בצירוף מכתב בכתב ידם עם שמם ושם אמם וגילם, ויכתבו את הכתובת על גבי המעטפה, וישלחו לארץ הקודש.

ונוסף להחביבות שתהיה על ידי זה שהם עצמם יתעסקו בה, יהיה זה הוספה בהעשיה שלהם (בעניני קדושה), והרי מעשה קטן חשיב מעשה.

ובפרט שמעשה הכתיבה דקטן בא על ידי יגיעה רבה (כפי שרואים במוחש) הנה על ידי זה יתייגע בענין של קדושה, כבנידון דידן – השתתפות בכתיבת ספר תורה של ילדי ישראל.

ואפילו אם לאחרי כל היגיעה יהיה הכתב של הילד בלתי קריא – הרי זה יהיה באופן ד”דילוגו עלי – אהבה”, היינו, שזה גופא מעורר חביבות גדולה יותר למעלה, על דרך כללות הענין ד”נער ישראל ואוהבהו”.

ואף־על־פי־כן, יצרפו ההורים מכתב יחד עם מכתבו של הילד, ובו יבארו את הפרטים שכתב הילד (שמו, שם אמו וגילו).

גם תינוקות מסוגלים להשתתף

בנוגע לתינוקות קטנים שאינם מסוגלים להתעסק בזה בעצמם, יכולים הוריהם לקנות עבורם אות בספר התורה, מאחר ש”זכין לאדם שלא בפניו”.

ואף־על־פי־כן, מן הראוי שפעולת קניית האות בהספר תורה (הכנסת הכסף למעטפה, כתיבת פרטי הילד, כתיבת הכתובת וכו') תיעשה בפניו של התינוק, מאחר שכל דבר שהתינוק רואה ושומע (אפילו כשהוא בן יומו) רישומו ניכר גם לאחרי זה.

וכמדובר כמה פעמים שענין החינוך מתחיל תיכף ומיד משעה שהתינוק נולד על ידי זה שמניחים סביבו עניני קדושה (על דרך “שיר המעלות” דיולדת וכיוצא בזה), ומשמיעים לו עניני קדושה, וכמאמר רז”ל “מולכת עריסתו לבית הכנסת” כדי שישמע דברי תורה – כי כל הענינים שהתינוק שומע ורואה רישומם ניכר בעתיד.

וכפי שרואים בדורות האחרונים שגם ה”מדענים” מודים שדבר שהתינוק ראה ושמע בקטנותו, יתכן שיהיה לזה השפעה והתבטאות בעתיד (מתאים להשקפת התורה משנים קדמוניות).

זיכוי ילדי ישראל שמאחורי מסך הברזל

בנוגע לילדי ישראל הנמצאים “מאחורי מסך הברזל”, שאין להם אפשרות לקנות אות בספר התורה של ילדי ישראל – הנה מצוה גדולה לקנות עבורם ולזכותם באות אחת בספר התורה של ילדי ישראל, כנזכר לעיל ש”זכין לאדם שלא בפניו”.

ולכן, כל מי שיודע אודות ילד או ילדה הנמצאים שם, ויש לו קירבה משפחתית אליהם (קירבה על פי תורה – הפוסלת לעדות) – צריך להשתדל ולקנות עבורם אות בספר התורה של ילדי ישראל.

וכמובן – לציין את שמם ושם אמם וגילם, ולהוסיף, שמאחר שהם נמצאים במקום כזה שאין באפשרותם לקנות אותיות בספר התורה, הרי הוא קונה עבורם ומזכה אותם באות אחת בספר התורה של ילדי ישראל (על ידי נתינת התשלום).

זהירות ברגשותיו של הילד

ישנם הנוהגים להודיע להמשתתפים בכתיבת ספר תורה – אלו אותיות, תיבות או פסוקים, נכתבו לזכותם (בממונם).

לכאורה, הרי זה מנהג טוב – על פי מה שנאמר – “והייתם נקיים מה' ומישראל”, ולכן, לא מסתפקים בזה שמודיעים להקונה שכספו נתקבל, ואות אחת נכתבה לזכותו, אלא מודיעים לו בפרטיות איזה אות נכתבה לזכותו.

ועל פי זה צריך להתנהג כן גם בנידון דידן – להודיע לכל אחד ואחד מילדי ישראל איזה אות בספר התורה נכתבה לזכותו.

אמנם, כד דייקת שפיר, ישנו חסרון במנהג זה:

בנוגע לקדושת התיבות והאותיות דספר תורה – ישנה מעלה מיוחדת בשמו של הקב”ה, שבעה שמות שאינם נמחקים, לגבי שאר התיבות שבספר תורה, וכדמוכח מזה שאף שכתיבת כל הספר תורה צריכה להיות בקדושה ובטהרה, מכל מקום בכתיבת שמו של הקב”ה צריך הסופר להוסיף קדושה על קדושתו.

ועל דרך זה ישנם חילוקים בשאר התיבות שבתורה:

התיבות שבפסוק “ואחות לוטן תמנע” – אינם דומים להתיבות שבפסוק “ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” (הנאמר בפרשת השבוע – פרשת אחרי), וכיוצא בזה.

וישנם תיבות בספר תורה שכתוב בהם לשון דהיפך הטוב, כמו שכתוב “כי יצר לב האדם רע מנעוריו” וישנם פסוקים בתורה שכתוב בהם ענינים דהיפך הברכה (כפרשת התוכחה), עד ש”מנהג ישראל” (“תורה הוא”) לקרוא פסוקים אלו בקול נמוך.

ועל דרך זה מצינו כמה פעמים שחוזרים על פסוק מסויים פעם נוספת כדי לסיים בדבר טוב (מאחר שהפסוק הקודם הוא באופן הפכי).

ועל דרך זה מצינו בספר תורה תיבות “טמא” וכיו”ב, שהתורה עצמה אומרת שאין זה לשון נקיה – כמאמר רז”ל “לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה', ללמדך לחזר אחר לשון נקיה” (אלא שבמקומות הנזכרים לעיל מוכרחת התורה לדבר בלשון זו).

ולכן, כשיודיעו לאחד הילדים שהאות שנכתבה לזכותו היא בפסוק המדבר אודות ענין בלתי רצוי, הרי זה יגרום אצלו חלישות הדעת!

ועל דרך זה מובן שאי אפשר להודיע רק לאותם הילדים שהאותיות שנכתבו לזכותם הם בהתיבות דשמות הקדושים וכיוצא בזה – כי זה גופא יעורר חשד אצל אותם הילדים שלא הודיעו להם מאומה, אולי האות שנכתבה לזכותם היא בתיבה המדברת אודות ענין בלתי רצוי, ועל ידי זה יהיה להם חלישות הדעת.

ומבואר בכמה מקומות שהפחד וחלישות הדעת גופא פוגם בתוקף מזלו וכו'.

כל האותיות שוות בקדושתן

וזאת להעיר:

מובן בפשטות שכל האותיות והתיבות דהספר תורה הם בתכלית הקדושה, ושלימות הספר תורה תלויה בשלימות כל האותיות.

וכמובן מהמבואר בזהר עד כמה נוגע הדיוק בשלימות כל אות דספר תורה, אפילו אות וא”ו ד”ושוסעת שסע” – אף על פי שבנוגע לאות וא”ו כותב רש”י “וא”ו יתירה... הרבה יש במקרא”. להעיר דבהפטורת פרשת החודש שבעות בוא”ו, אף שפי' בדוקא בלא וא”ו.

ועל פי זה מובן דשלימות וקדושת כל הספר תורה תלויה בשלימות התיבות “ואחות לוטן תמנע”, באותה מדה שהיא תלויה בשלימות התיבות דעשרת הדברות ושמות הקדושים.

וכמאמר רז”ל אודות האומר “וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע” (בתמיה – מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך) – דהוי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה!

ויתירה מזו: אין הפרש בין ותמנע היתה פילגש, ובין אנכי ה' אלקיך, ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה – כמו שכתב הרמב”ם.

ואף־על־פי־כן מאחר שמדובר אודות ילדי ישראל, שעיקר לימודם והבנתם הוא על דרך הפשט, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו – הנה בהרגשתו ישנו חילוק אם האות שנכתבה לזכותו היא בהשמות הקדושים וכיוצא בזה, או שהאות היא בענין פשוט יותר, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר אודות ענין בלתי רצוי.

סודן הכמוס של האותיות

והעצה היעוצה – להסיר חשש הנזכר לעיל:

לכל לראש תהיה חלוקת האותיות בין ילדי ישראל על פי הגורל, ובמילא לא תהיה חלוקת האותיות תחת אחריות הממונים, כי “בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו”, ובמילא “והייתם נקיים מה' ומישראל”.

ולאחרי הגורל לא יודיעו להילדים איזה אות פרטית נכתבה לזכותם, אלא יודיעו רק באיזה סדרה נכתבה האות לזכותם. ועל ידי זה לא יהיה לאף אחד מהילדים חלישות הדעת חס ושלום, מאחר שלא ידע אם האות שנכתבה לזכותו היא בהשמות הקדושים שבסדרה זו, או בשאר התיבות שבסדרה.

וכמובן שלא צריכים לחכות עד שכל ילדי ישראל יקנו את כל האותיות שבספר התורה, ורק אחר־כך להטיל גורל על חלוקת האותיות, אלא מיד לאחרי שקנו את כל האותיות דסדרה הראשונה, אפשר להודיע להילדים שהאות שנכתבה לזכותם היא בסדרה פלונית, ויחלקו את האותיות שבסדרה על פי הגורל, ולא יודיעו להילדים איזה אות פרטית נכתבה לזכותם.

וכמובן שהעצה הנזכרת לעיל אינה דוקא בנוגע לספר התורה של ילדי ישראל, אלא זוהי עצה טובה בנוגע לכתיבת ספר תורה בכלל – שלא יודיעו את האות הפרטית שנכתבה לזכותו של כל אחד ואחד, דזיל בתר טעמא – שלא לגרום חלישות הדעת וכו'.

תעודה מיוחדת במינה

כדי להדגיש יותר את חשיבות הדבר אצל ילדי ישראל – מן הראוי שכל אחד ואחת מהילדים שקונים אות בספר התורה, יקבל אישור למזכרת נצח, שנכתבה אות לזכותו בספר התורה של ילדי ישראל, בסדרה פלונית. והאישור יהיה כתוב וחתום (כמנהג שטרות שעל פי תורה) על ידי אחד מועד רבני אנ”ש דארץ הקודש (או על ידי המזכיר).

וכדאי גם לציין בהאישור את התאריך שנתקבלה בקשתו של הילד לקנות אות בהספר תורה דילדי ישראל, ולדוגמא: הילדים הזריזים שיקנו אות בספר התורה עוד בחודש ניסן, יצויין בהאישור שלהם, שהאות הנכתבת לזכותם נקנתה בחודש ניסן – חודש המרמז על הענין ד”נסי נסים”, וחודש שבו “עתידין להגאל”.

ומובן וגם פשוט שבשעה שהילד והילדה יקבלו אישור זה (שיודפס באופן נאה ובטוב טעם וכו'), יהיה זה אצלם דבר יקר וחשוב,

וכשיראו אישור זה ויתפארו בו בפני חבריהם – הרי זה גופא יעורר את חבריהם לקנות אות בהספר תורה (באופן ד”מצוה גוררת מצוה”).

מלך צריך שיהיו לו ב' ספרי תורה:

דובר לעיל שכתיבת הספר תורה של ילדי ישראל תיעשה בזריזות רבה, באופן שיסיימו את כתיבת הספר תורה עוד בשנה זו, שנת הקהל.

וכשיסיימו את כתיבת הספר תורה – יתחילו מיד לכתוב ספר תורה שני עבור ילדי ישראל.

ומאחר שביאת משיח צדקנו קשורה בהענין ד”יכלו נשמות שבגוף”, הנה בודאי שבמשך החודשים הקרובים יוולדו הרבה ילדים וילדות, כך שיהיו מספיק ילדים שיקנו גם את כל האותיות דספר תורה השני.

והנה, ילדי ישראל, תינוקות של בית רבן, נקראים (על פי “תורת אמת”) בשם “משיח”, כמאמר רז”ל על הפסוק “אל תגעו במשיחי” “אלו תינוקות של בית רבן”.

ומאחר שמלך (כולל מלך המשיח) צריך שיהיו לו שני ספרי תורה, כמו שכתוב “והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת”, “שתי ספרי תורות, אחת שהיא מונחת בבית גנזיו, ואחת שנכנסת ויוצאת עמו”,

הנה שני ספרי התורה של ילדי ישראל, הנקראים בשם “משיח” – הם (בדוגמת) שני ספרי התורה של מלך המשיח.

[ובפרט שכתיבת הספר תורה היא תחת פיקוחם של ועד רבני אנ”ש בארץ הקודש – “מאן מלכי רבנן”, והכתיבה היא בירושלים עיר הקודש – “קרית מלך רב”].

כתיבת ספרי התורה - סגולה להחשת הגאולה

ויהי רצון שהתחלת כתיבת הספר תורה של ילדי ישראל, הנקראים בשם “משיחי” – תמהר ותחיש עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

ובקרוב ממש יזכה כל אחד ואחת מבני ישראל ללמוד תורתו של משיח מפיו של משיח, וכהדגשת שנת הקהל – שהמלך קורא בתורה בבית המקדש, באופן ד”הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו'“.

וכתיבת הספר תורה בירושלים העתיקה בין החומות – תהיה הכנה קרובה לקיום היעוד “בונה ירושלים ה'“, כולל חומות ירושלים, כמו שכתוב “ואני אהיה לה גו' חומת אש סביב”, ועד לקיום היעוד “פרזות תשב ירושלים” – בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

העיקר אצל הילדים – ספר התורה של ילדי ישראל:

גם כאשר רושמים את הילדים בספר התורה של המבוגרים, בתור טפל וכו', אין זה בערך לגבי גודל המעלה דכתיבת ספר תורה מיוחדת עבור ילדי ישראל בלבד, שאצלם ישנה המעלה ד”הבל שאין בו חטא”!

וכמאמר רז”ל “אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן”, היינו, שהם נקראים בשם “משיח”, וכמודגש בגמרא שהמעלה ד”הבל שאין בו חטא” קשורה עם קיום העולם, שהרי “אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בין רבן”, ועד שכאשר רב פפא שאל את אביי “דידי ודידך מאי”, אמר לו אביי “אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא” היינו, גם כאשר מדובר אודות “גדולי ישראל”, אמוראים וכו' סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, מודגשת מעלת תינוקות של בית רבן, “הבל שאין בו חטא”.  (משיחת שבת פרשת לך לך תשמ”ב) למעלה 

פנג חנויות וירטואליות
Powered by nopCommerce